אני אני הוא 

אני אני הוא

אני משוכנע שכל אדם נולד לכתוב ספר ולא למען שום דבר אחר, מי שלא יכתוב דבר הוא אדם אבוד , הוא רק עבר על פני האדמה מבלי להשאיר עקבות. אגוטה קריסטוף "ההוכחה".

אמר רבי שמעון: "כל אדם שלא ספר חשבון הזה, אלו שבע שבתות תמימות (מ"ט בעומר), לזכות לטהרה זו, אינו נקרא טהור. ואינו בכלל טהור, ואינו שווה שיהיה לו חלק בתורה"...(זהר פרשת אמר פסוק קסו).

אמר ישו בן מרים: "לא באתי לבטל את התורה כי אם לקיים אותה"...

אמר מוחמד: "נתנו למשה את דרך הישר והנחלנו את הספר לבני ישראל. הוא מקור הדרכה ואות הזכרה לנבוני לב" (סורה 40 הסולח).

אמר רבי שמעון: "כל הרוצה להיטהר מטהרים אותו  - וכל הרוצה להיטמא מטמאים אותו".

אמר מוחמד: "הוי המאמנים, אם תושיט עזרה לאלהים, יושיט גם הוא עזרה לכם ויעמידכם איתן על רגליכם. ואולם ארורים הם הכופרים. הוא יוריד לטמיון את מעשיהם, כי מאסו באשר הוריד אלהים ממרומים, ולפיכך יכשיל את מפעלותיהם. (סורה 47 מוחמד).

 רבי יצחק לוריא (הארי): "דע שלמרות מה שאנחנו לומדים כינויים שונים לעולמות העליונים, למעלה בעולמות העליונים אין שום צורה ודמיון ולא מעלה ומטה ולא זיווג וימין ושמאל והתלבשות ועיבור ויניקה וכו', ולא איברים ולא אור וכלים ולא גוון ולא מראה ולא שם כגון, יעקב, ישראל, לאה ורחל וכו' ולא כל צורה באיזה אופן מענייני הגשמיות בעולמנו. וכל מה שאנחנו מכנים רחום וחנון וכו' ומצריים ומדמים, זה הוא משל בלבד, כדי שנוכל להבין. ואת הנמשל אנחנו בעולמנו לא יכולים להשיג מלבד "יחידי סגולה שזכו לכך". וכל מה שאנחנו יכולים לתאר ולצייר בשכלנו ודמיוננו זה הוא רק גשמיות כמ"ש: כי הדמיון רץ אחרי השכל. והכלל העיקרי בזה שלעולם האדם לא יכול לתאר ולדמיין דבר שמעולם לא ראהו והכירו ולא יודע מה זה בכלל. וכל מה שנדבר ונמשיל זו לנו בלבד כדי להבין אבל לא שזה כך למעלה בצורת המשל. וזהו הכלל לכל דרכי הקבלה וזכור זה בכל מקום.

חיים שלמה - "יחידי סגולה שזכו לכך".     

"המשיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה"

היום הזה אני מחלק את חיי לשני חלקים. 50 שנה שעברו, שעליהם נאמר על רבי עקביא "בור ועם הארץ", ועל חיים חדשים שעליהם נאמר: "50 לעצה" פרקי אבות.

מיום לידתי עד גיל 50 , תיאור המציאות .

א – אברם – עובד אלילים ובנו של עובד אלילים.

ב – יצחק -  אדם אגואיסטי בעל רצון לקבל לעצמו הנקרא פחדן.

ג – יעקב – רמאי ונוכל.

ד – משה – רוצח וכופר.

ה – אהרון – מחריב בית המקדש (גוף).

ו – יוסף – בעל החלומות ויושב בית סוהר.

ז – דוד – כל חייו במלחמת הישרדות.

היום הזה שמונה שנים לאחר מכן שנאמר: "יום השמיני". שמילת "השמיני" נותנת את תיאור המציאות של היום הזה: "השמיני = משה יינון". שעל כן נאמר: "שם המשיח יינון שמו" – התחלפו התכונות.

א – אברהם אבינו – הנקרא אל, חסדים ומחייה המתים.

ב – יצחק אבינו – הנקרא אלהים, גבורה.

ג - יעקב אבינו – הנקרא ישראל, הקב"ה, המשפיע, הנקרא יהוה.

ד – משה רבנו – הנקרא נותן התורה, הנקרא המרכבה הגדולה, הנקרא כסא הכבוד.

ה – אהרון – הנקרא בונה את בית המקדש ומשגיח על טהרתו.

ו – יוסף הצדיק – הנקרא הנקודה האמצעית, הנקרא צדיק יסוד עולם.

ז – דוד המלך – הנקרא דוד בן ישי, הנקרא אדני, הנקרא מלכות, שממנה יוצאת דרגת המשיח.

את שבעת מדורי הגיהינום שנקראים העולם הזה עזבתי, והתחברתי לשבעה פלאי תבל שנקראים עולם הבא. כך שבעצם חברתי את התורה שבכתב לתורה שבעל פה, ובמעמד הזה כותב את תורתי תחת כותרת: "מלחמת הרוח בחומר"...ובמעמד הזה שאני קיים רוצה להעביר את הידע לכל היקום שנאמר: ומשה מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, והזקנים לנביאים, והנביאים לכנסת ישראל.

לכן אני פותח את ספרי במשפט: "אושר הוא לדעת שאתה יכול לדעת את כל מה שאתה לא יודע". לכן הספר משקף את מה שאני אומר ולא את מה שהוא אמר. ואשמח מאוד אם יקומו חכמי הדור כולל "שופטים ורופאים" ויעמידו את הדברים לא על מקומם אלא על מקומם. שנאמר: "בודדים הם החוקרים את המחלה – אלפים הם הפוסלים את התרופה".

אחד מתוך 13 עיקרי התורה שכל ה -13 בו הוא: "אדם שיצא מן הכלל לא לספר על עצמו יצא אלא כל הכלל כולו" שנאמר: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט". – זאת רמת הדעת שכתובה בספר שהיא נתמכת על ידי הכתובים של גדולי ההיסטוריה שהם: אברהם אבינו, משה רבנו, רבי שמעון, ישו, מוחמד והאר"י...שנאמר: "ביתי פתוח לכל העמים". שנאמר: "בנה לי את משכני אשכון בתוכך".

"יהוה אחד ושמו אחד יהי שם יהוה מבורך"

"שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד".

"האל הגדול הגיבור והנורא".